פסק-דין בתיק ת"א 5906-06

רקע והשתלשלות ההליכים

1.                 התובעת הגישה כנגד הנתבעת 5 (להלן: "הנתבעת") ועוד 4 נתבעים, בני משפחתה של הנתבעת ותאגידים שבשליטתם (להלן: " הנתבעים"), תביעה על סך של 1,028,346 ש"ח, בסדר דין מקוצר.

על פי הנטען בכתב התביעה, בין הצדדים היו קיימים יחסיים עסקיים. במסגרת יחסים אלה סיפקה הנתבעת 1 לתובעת כריכות לצרכי ספרים אותם מפיקה התובעת. על פי כתב התביעה, הנתבעת 1 קיבלה מהתובעת מקדמות בסך של 743,131 ש"ח, אשר לא "כוסו" בעבודה.

בנוסף, לבקשת הנתבעת 2, נטלה התובעת הלוואה ע"ס של 200,000 ש"ח מבנק הפועלים והעבירה את קרן ההלוואה לנתבעת 2. ההלוואה היתה אמורה להיפרע מחשבון הבנק של הנתבעת 1. בפועל, הוראות הקבע שמסרה הנתבעת 1 לא כובדו ועל כן התובעת נשאה בתשלומי פרעון ההלוואה, קרן וריבית - בסך של 119,072 ש"ח.

העילה כנגד הנתבעת נעוצה בכך שנטען שחתמה על כתב ערבות לחובות הנתבעת 1 (להלן: "כתב הערבות").

2.                 הנתבעת הגישה, יחד עם כל הנתבעים, בקשת רשות להתגונן (בש"א 338/07). במהלך הדיון בבקשה התבררו שני דברים. ראשית, כי תובענה זו הינה אחת מבין מספר תובענות התלויות ועומדות בין הצדדים בבתי משפט שונים ברחבי הארץ. שנית, כי המחלוקת בין הצדדים הינה חשבונאית גרידא, כאשר כל אחד מהצדדים מהם טוען לקיום חוב זולתו אליו.

נוכח האמור, ובסיועו והמלצתו של בית המשפט, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה על מינוי מומחה בשאלת יתרת החוב של מי מהצדדים למשנהו. כמו כן, הסכימו הצדדים שהם בשר ודם, דהיינו הנתבעים 3-5 מצד אחד ומנהל התובעת מהצד האחר (להלן: " זמל"), לערוב לכל חיובי התאגידים המעורבים, איש כלפי משנהו.

כמו כן, הוסכם כי כל ההליכים שמתנהלים בין הצדדים, בין בבתי משפט והן בלשכות הוצל"פ - יעוכבו, עד לקבלת חוות דעת המומחה.

(להלן: "ההסכם הדיוני").

3.                 נוכח ההסכם הדיוני, מיניתי כמומחה בתיק את רו"ח נדב הכהן (להלן: "המומחה").

ביום 30.3.2008, לאחר שהמומחה קיבל מסמכים מב"כ הצדדים ומרואי החשבון שלהם, וקיים עימם שתי פגישות, מסר המומחה את חוות דעתו הראשונה.

מחוות הדעת עולה כי הנתבעים (ובהם, כאמור, הנתבעת) חייבים לתובעת סך של 255,596 ש"ח. וכמו כן מצא המומחה כי קיימת טענה לחוב נוסף של 105,778 ש"ח אשר לגביה אינו יכול להביע עמדה.

בתשובה לשאלת הבהרה לבית המשפט, מיום 4.5.2008, קבע המומחה כי יש לשערך סכומים אלה החל מתחילת שנת 2006.

4.                 לימים, ניתן פסק דין בהיעדר התייצבות כנגד כל הנתבעים. פסק הדין כנגד הנתבעת בלבד בוטל, לבקשתה (בש"א 5256/08). הנתבעים האחרים לא התייצבו להמשך הדיונים בתובענה, ולא הגישו כל בקשה שהיא.

5.                 ביום 15.9.2010 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק, אשר במסגרתה נחקר המומחה על חוות דעתו הראשונה. במהלך החקירה הנגדית התברר כי במסגרת ההתדיינויות בפני המומחה, התובעת העבירה למומחה מסמכים מסויימים באופן חד צדדי, מבלי להעבירם לנתבעת (נ/5). המומחה ביסס חלק מממצאיו בחוות הדעת הראשונה על מסמכים אלה, מבלי שהיתה לנתבעת האפשרות להגיב עליהם.

ביום 20.9.2010, ונוכח ממצאי החקירה הנגדית, החלטתי לאפשר לנתבעת להגיב על נ/5 והוריתי למומחה לחוות דעתו בשאלה האם יש בתשובת הנתבעת לנ/5 כדי לשנות ממצאי חוות הדעת.

יצויין עוד, כי במסגרת הדיון הנ"ל ב"כ הנתבעת העלה השגות שונות כנגד ממצאי המומחה בחוות הדעת, ואולם דחיתי את כל השגותיו, כמפורט בהחלטה דשם.

6.                 ביום 23.3.2011 ניתנה חוות דעתו השניה של המומחה, וזאת לאחר סבב פגישות נוספות עם ב"כ הצדדים. בחוות דעתו הנ"ל העמיד המומחה את חוב הנתבעת לתובעת על הסך של 103,596 ש"ח.

שני הצדדים עמדו על חקירת המומחה על חוות דעתו השניה, כאשר בפיהם השגות שונות על ממצאי חוות הדעת השניה, וכך היה. עתה באה העת להכריע בהשגותיהם על מצאי חוות הדעת.